מיקרובלוג

מה לעשות עם קונפליקטים שלא יפתרו?

יש קונפליקטים בזוגיות, בהורות, בעבודה - שלעולם לא יפתרו. הם מובנים לתוך המציאות ולתוך היחסים. מתוך תפקידים שונים, מתוך אישיות שונה, צרכים שונים. אין טעם להלחם. העבודה שלנו היא ללמוד להכיל את הקונפליקט, לנהל איתו וסביבו מו"מ, למצוא כוונים עמוקים יותר להתקדמות משותפת. על כך בהקלטה. במאמר, ספציפית על ויכוחים. הם עקרים. מה אפשר לעשות במקומם?

למה עוזר להגדיר תקופות?

  אי אפשר להשקיע משאבים בצורה שווה כל הזמן. בספורט, אנחנו צריכים אימונים למערכות שונות, וגם זמני מנוחה. כך גם עם נושאים בחיינו, עוזר להגדיר תקופות. תקופת משבר מסוג מסוים. או להיפך, תקופה שבה השולחן שלנו פנוי ואנחנו מוכנים לקחת על עצמנו למידה חדשה - פנימית או חיצונית. לפתח איכות מסוימת בעצמנו או לעשות פרויקט חדש בעבודה. על כך בהקלטה. במאמר, מבט יותר רחב על הבחירה שלנו במה להשקיע משאבים. מה נתפס אצלנו כדחוף?

למה בועה לא מתפוצצת?

כי יש לחץ אויר שווה מבפנים ומבחוץ. האויר שבתוכה והאויר בסביבה לוחצים עליה במידה שווה. יש איזון. אם תדקרו באצבע מבחוץ היא תתפוצץ, ואם היתם מזרימים יותר אויר פנימה בעזרת קשית, גם אז היא היתה מתפוצצת. אנחנו צריכים לאזן בין ההענות שלנו לציפיות פנימיות ולציפיות חיצוניות. מה שאחרים צריכים ורוצים מאיתנו ומה שאנחנו צריכים ורוצים מעצמנו. למה אתם נענים יותר בקלות? באוטומט, אפילו? ומה תמיד סובל? האם הבועה העדינה שלכם - הזמן שלכם, האנרגיה, הרגשות - מאוזנים, או קורסים לצד אחד? מי שלימדה אותי על הענות לציפיות שונות ושינתה לחלוטין את הצורה שבה אני מבינה ניהול זמן ואנרגיה עבור אנשים שונים היא גרטשן רובין, והיא מחלקת אנשים ל - 4 נטיות שונות לפי ההענות שלהם לציפיות חיצוניות ופנימיות. כאן יש מאמר וכמה סרטונים על זה. למי שלא מכיר - שווה.
הורדת ידיים

מתי משבר ביחסים נפתר?

מתי משבר, קטן או גדול, נפתר, מבחינתי? כשאני כמעט שמחה שהוא קרה. כשהיחסים יותר טובים אחריו מאשר לפניו. עד אז, עוד יש שם עבודה. אני לא חותרת ל"שלום בית", ואני לא רוצה לעבור הלאה או רק לבלות וליהנות. אני רוצה לשמוע עד הסוף, ואני רוצה להשמע עד הסוף. זה לא תמיד רק במילים. זה לקלוט את עוצמה האמיתית של מה שהיה. ואגב, כל זה מגיע לפני ההתנצלות. התנצלות היא הדובדבן שבקצפת, והיא לא יכולה לעמוד בפני עצמה. במאמר: 10 סימנים לכך שאתם רק חושבים שאתם מקשיבים

איך אפשר לעזור בשעת מלחמה?

יש הרבה דרכים, ואחת מהן היא לקנות מעסקים פרטיים. בדרום, בעיקר, אבל בכנות - מכל העסקים הקטנים. פרנסה של משפחות שנפגעת מיידית. יש עסקים שעבורם אפילו שבוע ללא לקוחות הוא מכה אנושה. לפעמים לשכירים קשה להבין - שלעצמאים אין תלוש. אני לא מדברת על תרומה, בהכרח, אלא על קניה של משהו שתכננתם - עכשיו, היום, ומעסק קטן. בואו נכוון גם את הלב שלנו וגם עזרה ממשית - למי שצריך.

מה התגובה שלכם בשעת פחד?

התגובות שאנחנו מכירים לפחד הן: לחימה, בריחה או קפיאה במקום. Fight, flight or freeze. רק שלוש? זהו, שלא. אצל יונקים, אלו התגובות הזכריות. התגובות של נקבות נוטות יותר לעבר התחברות. Tend and befriend. הנקבות, שהן חלשות יותר פיזית מהזכרים, נוטות להתקבץ יחד בחבורה עם נקבות אחרות ועם הגורים, ולטפל זה בזה. בכולנו יש צד גברי וצד נשי. פיתוח שני הצדדים שלנו הופך אותנו לאנשים שלמים יותר. גברים, העבודה שלכם היא לחפש בעצמכם גם את כוון ההתחברות. להתחבר למשפחה, לחברים, בצורה רגשית, לתמוך בהם ולהתמך, ולא רק לפתור בעיות שנובעות מהסכנה. נשים, העבודה שלנו היא לא רק לתמוך ולהתמך רגשית, אלא גם ללמד את עצמנו לפעול ולהיות חזקות. תרגיל פוקוסינג (שלא יעלב אם תקראו לו מדיטציה) מוקלט של 10 דקות. אפשר לעשות ביום סוער, או בכל יום. מתאים גם למתבגרים.

כמה נושאים אתם יכולים לקדם בו זמנית?

מעניין לראות באילו פחים החברים והלקוחות הממש מבריקים שלי עדיין נופלים. אחד מהם הוא הגזמה בהערכה של כמה נושאים גדולים הם יכולים לקדם ולהכיל בו זמנית. בתור כלל אצבע, אי אפשר לקדם יותר מ - 3 נושאים גדולים. לפעמים רק 1. זה כמו ילדים. אפשר ללדת כמה ילדים, בהחלט, אבל לא באותו הזמן, בד"כ. זה לא רק עניין של זמן. זה עניין של מיקוד, אנרגיה ויצירתיות. מה הכי חשוב לכם כרגע? ומה, בעצם, פחות? מאמר: איך לעשות ולחוות יותר בחיים. בתוך הלינק, למטה, מה סת' גודין אומר על זה.
כפות רגליים לבושות גרביים מול האח

האם אתם מחפשים "שלום בית"?

נוסעת עם חברה לבריכה, היא נוהגת. ליד מעבר חציה היא מאטה אך לא רואה שני הולכי רגל. אני רואה אותם. הם קרובים אלינו מאוד. "ברקס! אנשים!" אני אומרת, ואנחנו עדיין קרבות אליהם. מתוך פחד וחוסר אונים אני אוחזת בזרועה בציפורניים ונועצת אותן חזק, בנסיון לעצור אותה. היא עוצרת. אין תאונה. היא מתנצלת. אני מתנצלת. לכאורה הכל בסדר, אבל לא. היא נפגעה ממני ששרטתי אותה ככה. אומרת: את יכולה להגיד לי "ברקס" בלי להכאיב לי כל כך. אני נפגעת גם. איך היא לא מבינה איך הרגשתי. היא רוצה לעבור לשוחח על משהו אחר אבל אני לא יכולה. אלו הרגעים שבהם חברות מוכתמת. קצת. כמובן שנמשיך להיות חברות. אבל זה לא יעבור לחלוטין. אלא אם כן נקשיב אחת לשניה עד הסוף. מה היא הרגישה - בלי להצדיק את עצמי. מה אני הרגשתי - בלי שתצדיק את עצמה. אין פה טועה וצודקת, יש שתי נשים שצריכות הזדמנות להשמע ולהיות מוכלות. ואז תעבור תחושת הנפרדות שלנו, ונחזור להיות ביחד. עוד על אינטרקציות מרפאות במאמר.

פרח פיטנה על שולחני

מעיניך היפות, מזרועותיך העוטפות מקולך המהפנט, המרגיע מרגעי העדינות והקסם נשארו תמונות שטוחות, זכרונות מוגבלים דקיקים כקורים. מעט כל כך. הדחקה. נכון, יש לי חיים חדשים עכשיו לק חדש, ספורט חדש חבר חדש מחבק אותי הבטחה צפונה בגופו, בפניו. ועדיין. אתמול יצאתי לריצה, כמדי לילה והנה, הפתעה בפינת הרחוב, כמו בפינת רחובך עץ פיטנה. ועכשיו, מעיניך, מזרועותיך, מקולך נשאר פרח פיטנה עדין, רך וריחני על שולחני מביט בי ומחייך צאי לדרך, המריאי, אני כאן עבורך. נשימה.

לא הכל פסיכולוגי

תארו לכם שאתם לא מבחינים בין ימין ושמאל. ככה המוח שלכם מחווט. אתם רוצים ללכת לכוון מסוים אבל אולי תלכו לכוון ההפוך. אם אתם לא מתאמצים מאוד, תטעו המון. תאחרו לעבודה כל הזמן. הכל יתעכב וישתבש. ינזפו בכם, יפטרו אתכם. תכעסו על עצמכם. תואשמו בשפע תסמינים פסיכולוגיים - מרדנים, אגואיסטיים, עצלנים - וגם תפתחו תסמינים כאלה. חרדה ללא ספק, כי אתם רגילים שהכל משתבש. אתם מזיעים על מה שאחרים משיגים בקלות, גם אם אתם חכמים מאוד. עד שתגלו יום אחד שיש לזה שם בנוירולוגיה, שיש טיפול אפילו, והרבה מה לעשות, אם רק מבינים מה קורה איתכם. יצאתי משיחת אימון עם לקוחה שלקח לי המון זמן להבין שיש לה הפרעת קשב. בד"כ זה קופץ לי לעין מיד. עבדתי איתה על מלא כוונים. דפוסי מרדנות, ריצוי (לסירוגין), בהירות לגבי הכוון שלה, עניינים של בטחון עצמי. החיים שלה השתפרו בכל מיני תחומים, אבל לא בדבר העיקרי שהיא רצתה. שהוא להצליח בעבודתה כעצמאית. זה לא זז כמעט. כי זה לא פסיכולוגי. מאמר: הפרעת קשב אצל מבוגרים

לכאב יש אנרגיה. פלסטר עוצר אותה.

לפעמים אין ברירה. כואב לנו מדי, ואנחנו חייבים לנקוט באמצעי הרגעה. אבל מתישהו אנחנו צריכים להסיר את הפלסטר, לתת לעור ולרקמות לנשום - כדי להבריא באמת. מתישהו נצטרך לזרוק את הקביים כדי שנוכל לחזור או להתחיל באמת לרקוד. סרטון של 3 דקות ומאמר עם דוגמאות והצעות.

סוג הבעיות קובע את סוג התוצאות

לפי סוג הבעיות שאתם מוכנים להתמודד איתן, סוג התוצאות שתוכלו להשיג. מוכנים להתמודד עם ביורוקרטיה? תוכלו לקבל זכויות כספיות. מוכנים לשווק? תוכלו להיות עצמאים. ⭐תקועים? שאלו את עצמכם עם מה אתם לא מוכנים להתמודד. בהקלטה. סרטון ומאמר שבאים מהכוון ההפוך: להבין מה הכוון הנכון לכם - לפי סוג היומיום שאתם מוכנים ורוצים להתמודד איתו.

מה עדיף למדוד, השקעה או תוצאות?

אני אוהבת לסרוק לרוחב מה עובד אצל לקוחות מצליחים שלי, ומה הצעתי שעובד להרבה אנשים. אחד הדברים הוא: מדידה של השקעה על פני מדידת תוצאות. זה נכון גם ביחסים. על כך בהקלטה ובמאמר.

האם אתם מבלבלים ערך עצמי עם השגים?

בלבול בין ערך עצמי לבין השגים הוא מחסום עצום. שם עלינו סטרס הרבה מעבר לנדרש. בעבודה, ביחסים - כולל עם ילדים, ובכל דבר. אנחנו שווים בכל מקרה. נולדנו "שווים", בעלי ערך. עכשיו אפשר לשחק. כשאנחנו משחקים אנחנו מוציאים מעצמנו את המיטב. כמו ילדים. על כך בהקלטה. במאמר - תחום שבו נפוץ מאוד לבלבל את השניים - תמחור. רלוונטי לעצמאים.

מה החלק הקשה?

מה החלק הקשה? שאלה פשוטה, שלרוב מתעלמים ממנה, כאילו שהתעלמות תפתור את הבעיה. לכל מה ששווה לעשות, יש חלק קשה. אחרת זה כבר היה נעשה. החלק הקשה יהיה קל יותר אם נקצה משאבים, מאמץ ומיקוד. זו מטרת העבודה, לאט לאט לפתור את החלק הקשה. אבל אם לא נשאל ונענה על השאלה, איך איך נתמקד במה שחשוב? בד"כ יותר כיף ומרגיע להתמקד בחלקים הקלים, או להעמיד פנים שהחלק הקשה הוא קל. אם החלטנו שזה שווה – כדאי להיות רציניים לגבי החלקים האלה ששווים את המאמץ. מאת סת' גודין. תרגום: ? סאלי תדמור מאמר: חתירה למגע. לפתור בעיות מהשורש במקום לברוח מהן.

מה התפקיד שלנו ומה לא?

האם בתנוחת "כלב ראש למטה" ביוגה, אנחנו צריכים להוריד את העקבים לרצפה? שאל תלמיד את יובל בן מרדכי, מורה ליוגה. "העקבים יגעו או לא יגעו ברצפה, זה העסק שלהם. אתם צריכים להיות עם גב ישר, ובמרכז". מה התפקיד שלנו ומה לא? מה יוריד את העקבים לרצפה, מאמץ ישיר או עקיף? ובאיזה כוון? עשיה היא מסתורית. אנחנו דוחים משימה הרבה זמן, ויום אחד קמים ועושים אותה. ולהיפך, יום אחד הרברס פשוט לא זז. למה? מה קורה שם בפנים? מה המקבילה של גב ישר ולהיות במרכז, בקשר לעשיה בכל תחום? סרטון של 5 דקות עם תמלול מלא: עשיה, מה התפקיד שלנו ומה לא

אילו מידות אתם רוצים לפתח?

אבא של לקוחה נפטר והוציא אותה מצוואתו. באנגלית - Singled her out. רתחתי מזעם כששמעתי את זה. בלי קשר לסיפור כולו, זה מעשה לא יעשה. אנחנו חייבים לשים לעצמנו גבולות. לאן ללא ספק לא נלך, לא משנה מה יקרה ובאילו רגשות נוצף. לא נעשה מעשים שמהווים פגיעה לא הפיכה. לא תמיד יש לנו פתרונות לכל מצב, ויש מצבים מורכבים. אבל לנו יש ערכים. ועליהם אנחנו שומרים בכל מקרה. אני משתדלת לזכור את זה עם ילדי. להשאיר שיפוט נקי על עצמי, מבט מהצד. לא להפר קווים אדומים שלי, וכן לשמור על עקרונות בסיסיים שקבעתי לי. זה מצפן ברגעי כאוס. ברגעי האמת לנסות לבחור בדרך של חן, נדיבות, כף זכות. להתרחק מפגיעה גם אם היא מפתה. בהקלטה זוית קצת אחרת, במאמר זוית יותר רחבה - מה שימוש בכעס כלפי ילדים מלמד אותם.

"הבטחה לעצמי היא הראשונה שאפר". מזדהים?

רובנו נקיים הבטחות לאדם אחר, כדי לא לפגוע בו ולהפר אמון. בינינו לבין עצמנו האמון נמוך ביותר. אנחנו כבר לא סומכים על עצמנו, כי הפרנו כל כך הרבה הבטחות לעצמנו. זה כמו לנהוג ללא הגה. לא יכולים לכוון. לפעמים אפשר לשאול בצורה עמוקה, מדוע. מה עוצר אותנו מלעשות את מה שיקדם אותנו ואנחנו רוצים. ולפעמים אפשר לעבוד בצורה פשוטה יותר. לחזק את השריר החלש הזה. ⭐תרגיל: קחו לעצמכם הבטחה אחת. יכולה להיות קטנטנה. וקיימו אותה במשך שבוע אחד. זה הכל. רק כי הבטחתם לעצמכם. במאמר, מבט יותר רחב על הנושא של משמעת עצמית - בהקשר של ילדים.

איך להשתחרר מקשר לא מתאים

מגיע הרגע שבו אנחנו מזהים שאנחנו נמצאים במקום לא מתאים. וזה מרגיש בלתי אפשרי לחלוטין להשתחרר. זו רק תחושה. אנחנו דווקא יכולים להשתחרר. עובדה, אם זה היה קורה לאדם אחר, מהצד זה לא נראה קשה. אז למה זה קשה לנו? התמכרות. סיפור אישי משלי על השתחררות מקשר לא מתאים, עם הרבה מאפיינים שאפשר ליישם לכל התמכרות.

מה המוטיבציה שלכם לספורט?

שאלתי אנשים שעושים ולא עושים ספורט מדוע הם עושים או חושבים שכדאי להם לעשות. בגדול, אנשים שעושים ספורט אומרים שזה עוזר להם להבין את עצמם, לעשות סדר בחיים, להכיל רגשות ולהסתדר בחיים. אנשים שלא עושים ספורט אומרים שצריך לעשות ספורט כדי לרזות או כי אחרת הגוף שלהם יתפרק. שומעים את ההבדל? ואיך אתם מתייחסים לזה? או לנושאים אחרים שמתקדמים ולא מתקדמים אצלכם? המוטיבציה שלכם לספורט משפיעה על היכולת שלכם להתמיד

אם אתם חכמים מאחרים זה כואב

יתכן שאחד הכאבים שלכם הוא שאתם יותר מהירים, חכמים או יצירתיים מרוב האחרים. זה טוב, כנראה, אבל זה כואב. עמוק מהילדות. זה אומר שיש והיה לכם פער. שאתם לא מובנים עד הסוף. נוצרת בדידות. אם אתם מזדהים - זה נושא מאוד חשוב לטפל בו היום. סרטון: למצוא אנשים בראש שלכם

החבר הכי טוב שלי

החבר הכי טוב שלי ⭐הוא מישהו שאכפת לו ⭐שאני יכולה להשוויץ לו ⭐לבכות לו ⭐לרקוד או להתחבק איתו ⭐ששווה להקשיב לו ⭐שרוצה שאהיה אדם טוב יותר ⭐ושהופך לאדם טוב יותר בזכותי. זה לא אוניברסלי. זו מי שאני. לכם זה יכול להיות שונה. קודם כל אתם יכולים לשאול את עצמכם מי הם חברים עבורכם? ואולי לצלצל אליהם ולהגיד להם מי הם עבורכם. שנית, תרגמתי כאן מאמר גאוני שמתאר מה אנחנו מחפשים ביחסים - לפי 4 קבוצות. המאמר הרלוונטי: איך טיפוסים שונים שואלים: האם אתה אוהב אותי?

האם תסבוכת היא בגללי?

כלל אצבע לדעת אם תסבוכת היא בגללכם או לא: אם זה תמיד קורה לכם, זה בגללכם. תצטרכו להשתנות או לקבל את זה. אם לא, כנראה שלא, ושווה לשנות משהו חיצונית. למשל, להסתלק מהסיטואציה.
כל הפוסטים בבלוג נטענו
זריקת אנרגיה יומית

עם השייק של הבוקר או הסלט של
הצהריים, לקבל דחיפה קטנה, רעיון
או תרגיל קטן לערוך עם עצמך.
הודעה אחת ביום, בוואטסאפ